החלטה בתיק ת"א 16137-02-12

זו היא בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיב לעשות עסקה כלשהי בזכויותיו בנכס מקרקעין הידוע כחלק מחלקה 271 בגוש 7726 ( "הנכס" או "המקרקעין") שהוא מגרש בשטח של כ 569 מ"ר נמצא ברח' הבונים 41, חדרה.

בין המבקשים לבין המשיב נעשה ביום 25/5/10 הסכם שלפיו מכר המשיב למבקשים את זכויותיו בנכס ( "ההסכם").

כמסתבר מכתב התביעה ומן הבקשה, זכויות המשיב בנכס לא הועברו עד עתה למבקשים ועל רקע זה הם הגישו בת"א 16137-02-12 זה תביעה לאכיפתו של ההסכם. בגדר תביעת האכיפה התבקש הסעד הזמני האמור.

ביום 9/2/12 ניתן על ידי צו ארעי כנעתר בבקשה והוריתי כי המשיב יגיש תשובה ודיון במעמד הצדדים התקיים ביום 22/2/12. דיון זה אכן התקיים ולאחר ששמעתי את טענות באי כוח הצדדים, נחה דעתי שיש להשאיר את הצו הארעי על כנו והסעד הזמני יישאר על כן בתוקפו עד שתינתן החלטה אחרת, אם וככל שתינתן. תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 תולה את מתן הסעד הזמני בכך שבית המשפט השתכנע, על יסוד ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה ובקיום תנאים נוספים כמפורט בס"ק (ב) של אותה תקנה (היינו, מאזן נזקים, תום לב ומידתיות הסעד הזמני).

מעיון בכתבי הטענות כמו גם משמיעת טענות באי כוח הצדדים בעת הדיון עולה כי אין קושי להסיק הן את קיומה של עילת תביעה לכאורה והן את הצורך במתן הסעד הזמני. העניין הראשון מסתבר מן העובדה שהמשיב אינו חולק על כך שההסכם אכן נעשה ובכפוף למה שייאמר להלן הוא גם אינו חולק על תוקפו של ההסכם. במצב עניינים זה, וכאשר התביעה היא תביעה לאכיפתו של ההסכם, ממילא מסתברת המסקנה שיש צורך במתן הסעד הזמני על מנת למנוע את האפשרות שסעד האכיפה הנתבע בתביעה העיקרית יתרוקן מתוכן.

במהלך הדיון הסתבר כי המחלוקת שבין הצדדים היא על פרשנות הוראות מסוימות של ההסכם, כאשר המבקשים טוענים לפרשנות דווקנית של ההוראות בסעיפים 14(א) ו- 21(ז) שעניינן חובת המוכר להמציא טופס הקרוי "אישור זכויות" בחברה המשכנת (עמידר) ובמינהל מקרקעי ישראל.

המשיב טוען כי אין מקום לפרשנות דווקנית כזו וכי בנסיבות העניין משהוא קיבל לידיו הסכם חכירה בנכס חתום על ידי מינהל מקרקעי ישראל, יש לראות בו כמי שעומד בחיובו לפי ההסכם ולהמשיך בפעולות ההדדיות שההסכם דורש מהצדדים. הוא טוען גם כי קיימים קשיים שאינם תלויים בו בהשגת הטופס הקרוי "טופס אישור זכויות " מהחברה המשכנת וממינהל מקרקעי ישראל , אלא שכנגד זאת הוא מציג את הסכם החכירה שיש בידיו עם מינהל מקרקעי ישראל אשר לטענתו מייתר את הצורך בהשגת טופס "אישור זכויות".

הוא מוסיף וטוען כי העיכוב בביצועו של ההסכם נגרם אך ורק מחמת עמדתם הדווקנית של המבקשים עד כי בשלב מסוים לא נותרה בידו ברירה אלא להודיע להם על ביטולו של ההסכם.

אין זה ראוי שבשלב הזה של ההליך אסיק מסקנות ואקבע ממצאי עובדה בנוגע לטענות המשיב ותורם של אלה עוד יגיע לאחר שתשמענה הראיות. עם זאת, וכאמור מבלי לקבוע עמדה בדבר, התרשמותי היא שטענותיו אינן משוללות יסוד  וכי עמדת המבקשים  במחלוקת זו,  וחוסר נכונותם לבחון דרכים חלופיות לפתרון הבעיה, תרמה לכך שההסכם לא הוצא לפועל עד עתה.

יהיה אשר יהיה הדבר,  משמתמלא התנאי בדבר הוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורה ומשברור שהסעד הזמני שהתבקש דרוש לשם מניעת אפשרות סיכול הסעד הסופי הנתבע, היינו, אכיפת ההסכם, ראוי להשאירו על כנו וכך אני מורה.

ההחלטה שניתנה ביום 9/2/12 תישאר על כנה עד למתן החלטה אחרת.

איני פוסק הוצאות בבקשה זו ועניין זה יישקל במסגרת פסק הדין בתובענה העיקרית.

במקביל להחלטה זו תינתן גם החלטה בעניין הגשת כתב הגנה, מועד לקדם משפט והליכים מקדמיים לקראתו.

ניתנה היום,  ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי אורלי גבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: